אפר 16

מהו הקשר בין דיני ביטוח לדיני רשלנות

ההבדל בין דיני ביטוח ודיני רשלנות:

פס"ד אסותא נ' שרף: תביעת רשלנות )או רשלנות רפואית( של עובד נגד מעסיקיו בשל אוטם שריר הלב שנגרם לו במהלך ויכוח עם חבריו לעבודה. השופט עמית: אחריות תקבע בנזיקין רק אם יוכח "אשם"(רשלנות/ הח"ח). ראיה כלכלית לדיני הנזיקין- גם אם יכלה לצפות, שיקולים של מדיניות משפטית שוללים הטלת אחריות. מעמסה כספית על סוגי מסוימים של יוצרי סיכון, תהפוך את פעילותם לבלתי כדאית כלכלית, ובכך בסופו של דבר תפגע חברה בכללותה: עלות זהירות > תוחלת הנזק= לא נרצה למנוע.

 

קלברזי- מניעת הנזק(נק' מבט רחבה): מינימום של השקעה בשילוב התרעה כללית וספציפית.

התרעה כללית- "הפרט יודע הכי טוב מה טוב עבורו"(הפרט רציונאלי): קביעת עלות(מחיר) עבור פעילות מסוימת. הפרט מתחשב ב: עלות הפעילות, בטיחותה, ונזקים שהיא גורמת. גישה זו מאפשרת לפרט לבחור האם להשתתף בפעילות בידיעה שיצטרך לשלם על הנזק שהיא תגרום- מעודד אנשים להיזהר, ולבחור בפעילויות בטוחות יותר  למניעת רשלנות. למניעת התרעת חסר/יתר- המזיק יישא בדיוק בעלויות הפעילות שלו.

חסרונות: מודעות לסיכונים(חגורת בטיחות), קושי לתרגם סיכונים לערך כספי ולשייכם לאדם ספציפי(זיהום אוויר, נזק לשכבת האוזון).

 

הרתעה ספציפית איסור גורף על ביצוע הפעילות. המחוקק מחליט על הרמה הרצויה של ההתנהגות- אין שיקול דעת לפרט כיצד לפעול. אכיפה באמצעות ענישה פלילית/קנסות.

חסרונות: מחיר דמוקרטי כבד ועליות אכיפה גבוהות(אלכוהול: איסור צריכה- איסור מכירה), מתבססת על מכנה משותף אובייקטיבי(אין התייחסות לאינדיבידואל= הערכים הסובייקטיביים של הערכת התועלת).מהו הקשר

מונע הנזק הזול והטוב ביותר:

  • נמצא בעמדה הטובה ביותר לעשות מאזן עלות-תועלת, ולפעול על פיו: אם לפרט אין אלטרנטיביות להתנהגותו- הטלת האחריות עליו לא תשנה(סוג של מס).
  • אותו אחד שהצדדים היו משחדים אותו לשאת בעלות הנזק.

שלב 1: מיפוי הגורמים הרלוונטיים וסינון ראשוני: היעדר אלטרנטיבה (חולה בסיכון חיים- נטיל אחריות על יצרן התרופה ונתמרץ אותו לפתח תרופה טובה יותר- כך שיקטין את כמות הנזקים שיהיה חייב בהם), היעדר יכולת מניעה פיזית(קש"ס עובדתי)= היעדר יכולת השפעה בצורה ישירה- רחוקים מידי. סיבות חברתיות/פוליטיות- אוכלוסיות חלשות/חיילים במלחמה.

שלב 2: קווים מנחים:

  • הימנעות מהחצנות: א' גרם נזק לב'. ג' נושא בעלות הנזק. הסיבות להחצנה: קטגוריזציה שגויה- תופעה אחת תתברר כ-2 תופעות שונות, שלכל תופעה מונע זול וטוב אחר. העברת הנזק– הטלת אחריות על אדם עני- אין לו תמריץ לשנות את התנהגותו. חוסר מידע/ רציונאליות.
  • תועלת החלוקה> עלותה: נבצע חלוקת מונעי הנזק לקבוצות שונות כל עוד זה טוב מבחינה כלכלית- ביצוע ההבחנה כרוכה בעלויות שונות.
  • עסקה מתקנת: הטלת האחריות על הגורם בעל ידע(על הסיכון) ורציונאליות שאם הוא עצמו אינו המונע הטוב והזול ביותר, הוא ידע לזהות מי כן, וקיימת לו אינטראקציה עם אותו גורם.

שלב 3: מצבים קשים: כאשר לאחר שני השלבים, עדיין נשארו מס' גורמים בתמונה

1.חלוקה: דילול האחריות על פני כמות גדולה של מזיקים, מפחיתה באופן יחסי את התמריץ של כל אחד מהגורמים למנוע את הנזק. 2.ניסוי וטעייה. 3.חלוקה על סמך עקרונות הצדק/קידום מטרות חיצוניות לחקיקה/חלוקת העושר החברתי.

 

סוגי אחריות בנזיקין  ברשלנות

ההתנגשות מטרות הנזיקין: הרתעה vs פיזור נזק

אחריות המזיק: מזיק פטור– גרם לנזק, אך נפתור אותו מאחריות בשל סיבות שונות(שופט עשה טעות). אחריות מוחלטת- מספיק שהמזיק גרם לנזק מבחינה נסיבתית בכדי להטיל אחריות: פוגע בתמריצים של הניזוק להשקיע בא"ז- תמיד יקבל פיצוי.

משטרי אשם: רשלנות  רפואית- שאלת האחריות תלוית בשאלה האם המזיק נהג כאדם סביר או לא. רשלנות רפואית רבתית- סטייה מסטנדרט האדם הסביר בצורה משמעותית(עובדי מדינה/שוטרים). עוולות כוונה– הסגת גבול/מטרד/גזל/קריאת שווא/נגיסה- כוונה לעשות מעשה מסוים, ומרגע שבוצע המעשה, המזיק תחת משטר של אחריות מוחלטת.

אחריות הניזוק: הסתכנות מרצון- הניזוק הוא שהביא על עצמו את הנזק, ולא אינו זכאי לפיצוי מלא.

משטרי האחריות:  משטר של אחריות חמורה(מוגברת): מזיק- אחריות מוחלטת. ניזוק- אשם תורם. המזיק צריך להוכיח שלניזוק אשם תורם כדי שלא לשאת באחריות.

משטר של רשלנות עם אשם תורם: הניזוק צריך להוכיח כי המזיק התרשל- אם הצליח, המזיק צריך להוכיח ההפך, או להוכיח שהניזוק בעל אשם תורם.

 

מרץ 29

הגבלת עיסוקים ודומיהם

הגבלת עיסוק

 

הנושא של הגבלת עיסוק עבר שינויים דרמטיים מאד.

המצב בעבר-

בג"ץ מוטי בטש- שוודנט בע"מ, עובד בחברה זו של שיווק מוצרים דנטליים, בשנת 1992 החל לנהל חברת בת של שוודנט, בשנת 1994 הוא חותם על מסמך שבו הוא מצהיר כי אם לא יעבוד בשוודנט, לא יעבוד במשך 3 שנים בשיווק חומרים וציוד דנטלי. בשנת 1996, הוא מסיים לעבוד, ועובר לעבוד בהיפר-דנטל חברה מתחרה. בית הדין האזורי לעבודה, מאשר את התניית איסור התחרות.  בית הדין אומר כי זה לא פרק זמן הגיוני (3 שנים), ומגביל את ההגבלה לשנתיים. במקרה הזה הם נותנים דגש על כך שזה מישהו שצמח בחברה, והכיר את כל סודותיה.

מוטי בטש פנה לבית הדין הארצי לעבודה, והתלונן על כך שעליו לשבת שנתיים בבית ולא לעסוק במקצוע שלו, בית הדין הארצי לא משתכנע.

וטוען כי:

  1. איסור תחרות זו תכלית לגיטימית ותכלית ראויה
  2. משקל פחות לאינטרס הציבורי של תחרות חופשית ולחופש העיסוק
  3. יש לבחון את סבירות ההגבלה בזמן, במקום (כל הארץ? עיר מסוימת?) וביחס לתוכן העיסוק
  4. אין הגדרה ברורה של סוד מסחרי ("ידע שאינו נחל הכלל") ומכוח חובת ההגינות ותום הלב ניתנת הגנה גם לכל "מידע קונפידנציאלי של המעסיק"
  5. הגנה מפני תחרות גם מקום בו לא היה סעיף מפורש של איסור תחרות.
  6. בפועל: בית הדין לעבודה הוצפו בתביעות להגבלת עיסוק.

התפנית- מתן משקל מוגבר לחופש העיסוק ולעידוד תחרות החופשית ומעבר ידע

הגבלת עיסוק

99' דן פרומר וצ'ק פוניט טכנולוגיות תוכנה בע"מ- רדגארד בע"מ

דן מתקבל לרגארד כאחד מארבעת עובדיה הראשונים. בית הדין האזורי מקבל את ההגבלה ל-18 חודשים,כלומר אכף את ההתניה. דן מערער לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי קובע- סעיף הגבלת עיסוק של חוזה העבודה כשלעצמו אין לו תוקף, התוקף שלו הוא כאשר הוא יגן על אינטרס לגיטימי של המעסיק, כל מעסיק לא יכול לכתוב סתם ככה סעיפים- איסור תחרות כשלעצמו הוא לא לגיטימי (כמו שהיה בעבר).

מה שאדם סופג במקום עבודה זה הופך להיות חלק מהאדם ומכישוריו, ולכן לא הגיוני שלא יוכל להתעסק בכישוריו. הצידוקים:

  1. העיקרון החוקתי של חופש העיסוק- כישוריו של העובד במקצוע ותחום מומחיותיו הם רכושו והבסיס להשתכרותו
  2. החזקה בדבר חוסר שוויון בסיסי בין כוחו של העובד לבין כוחו של המעסיק. הנחה שעובד סביר לא היה מסכים מרצונו החופשי.
  3. הגבלה על ניידות העובד תפגע בזכותו להגשים את עצמו
  4. הגבלת עיסוק פוגעת בתחרות החופשית
  5. האינטרס בדבר מעבר מהיר וחופשי של מידע במשק
  6. איזון מול זכות המעסיק להגנה על אינטרסים לגיטימיים.

אינטרסים לגיטימיים:

  1. סוד מסחרי- חוק עוולות מסחריות התשנ"ט 1999 (סעיף 5) בעבר הייתה לו הגדרה מעומעמת, כרגע היא ברורה: סעיף 5 לחוק זה קובע מהו סוד מסחרי, אלו תנאים מצטברים שחייבים להתקיים כולם יחד:
  • מידע עסקי מכל סוג- נוסחה, רשימת לקוחות, תהליך ייצור
  • שאיננו נחלת הרבים.
  • שאינו ניתן לגילוי בנקל על ידי אחרים. מידע שממודר.
  • שסודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו. (למשל הנוסחא של במבה מקנה יתרון)
  • בעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו (כספת, מידור וכד')
  • על המעסיק להוכיח מהו הסוד, משך הזמן שהמידע יכול להיחשב כ"סוד מסחרי", נקיטה באמצעי הגנה שונים על הסוד (מידור), וקיומה של אפשרות סבירה שהעובד ישתמש בסוד במקום החדש. המעסיק חייב להוכיח שהוא שומר סוד.
  1. תמורה על השקעה מיוחדת בהכשרת עובד- למשל קורסים או הכשרות.

ע"ע 292/99 עמיחי- חברת גולדהמר בע"מ

הוציאו את עמיחי (רוקח במקצועו) לקורס עתודה ניהולית ואז הכשירו אותו לעתודה הניהולית של הסופרפארם, כאשר חושפים אותם לספר הזיכיון- שהוא הכללים הגדולים של סופרפארם. טרם סוף הקורס הוא מתפטר ועובר לתפקיד בכיר יותר בניו פארם. סופר פארם פונה לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה להגבילו, כאשר הוא בעיצומו של קורס אנשי מפתח וסומן לעתודה ניהולית… בית הדין האזורי לעבודה קובע שהוא לא יכול לעבור למתחרה בתפקיד בכיר יותר (לא רוקח בכיר). הסכנה הייתה שיעביר את הסודות שהרגע גילה בסופר פארם.

בית הדין הארצי שאליו ערער עמיחי- ביטל את הקביעה של בית הדין האזורי וקובע שאין לו שום מגבלה לעבור לניו פארם מכיוון שלא הוכחה השקעה רצינית כפי שדיברו עליה. הקורס הזה הוא לא השקעה מטורפת, אלא ההשקעה העיקרית היא זמן עבודתו, והעובדה שהוא תפס מקום של מועמד אחר לעתודה ניהולית, מבחינת הדברים שהוא נחשף אליהם אמרו שבכל מקרה בקורס לא נחשפים לדברים הכי סודיים- הדברים הקריטיים שכוללים מחירים וכו', אלא רק קומץ קטן של מנהלים בכירים נחשפים אליו. כלומר, זה לא מספיק להגיד שבגלל שהיה בקורס של שבועיים אז הוא כפוף למידע מסווג מאד.

  1. תמורה מיוחדת כנגד התחייבות שלא להתחרות במעביד
  • מענק איסור תחרות בסיום יחסי עבודה- מקבלים אותו כנגד זה שמתחייבים לא להתחרות בחברה.
  • מענק חודשי ייעודי בגין איסור תחרות- אם המשכורת היא 15,000 אז 12,000 זה שכר יסוד, 1000 זה תוספות כל שהן ו-2000 ₪ מענק בגין שלא לעבור למקום המתחרה.
  • בתביעה כספית חשיבות רבה עוד יותר לנושא התמורה-

עב (ת"א) 9113/06 ברמן יהודה בע"מ נ' מרדכי גולדמן. תמורה שהורכבה ממענק פרישה ופיצויי פיטורים שלא הגיעו לעובד בסך של למעלה מ-500,000 ₪. חויב להחזיר!

עובד שיווק שעבר לחברה מתחרה והתפטר, אפילו שלא הגיעו לא פיצויי פיטורים הוא קיבל על סמך השם "מענק איסור תחרות". למעשה, שילמו לו בכדי שלא יתחרה. אז ביקשו ממנו את הכסף חזרה. זה נותן למעביד כוח שבתי הדין לעבודה עדיין אוכפים.

הבחנה בין צו מניעה להגבלת עיסוק או תביעה כספית בגין הפרת סעיף איסור תחרות/ שמירה על סודיות לבין תביעה כספית להשבת סכומים שניתנו לעובד כנגד התחייבות שלא להתחרות במעסיקו.

  1. חובת תום לב- ע"ע 189/03 גירית בע"מ- מרדכי אביב (לא פורסם) 18.12.03

חברה פרטית המוכרת מוצרי תקשורת, נציגה בלעדית של חברת קרונה ישראל

עובד ומנהל בחטיבת ההפצה הטכנולוגית של החברה-במסגרת עבודתם היו בקשרי עבודה הדוקים עם חברת קרונה וניהלו עימה מו"מ. המו"מ נוהל ביסודיות עם בעל מניות עיקרי בגירית, שחשש מאיבוד קרונה.

העובדים פוטרו והקימו חברה מתחרה שקיבלה את ייצוגה הבלעדי של קרונה, המו"מ נפסק כי גזלו את הספק העיקרי של גירית בחוסר תום לב מובהק והפרו את חובת האמון- התקשרותם עם קרונה הוגבלה לשנה אחת.

פס"ד זה מקבע את תום הלב כאינטרס לגיטימי של המעביד. עד עכשיו עסקנו בתמורה, הכשרה, סוד ועכשיו מדובר על משהו מופשט- תום לב וחובות אמון. נוצרה הבחנה בין עובדים ותיקים לחדשים, ובין בכירים לחדשים.

לא נצפה מעובד ותיק מה שנצפה מעובד חדש, ולא נצפה מהבכירים שהם בקשר עם הספק הבלעדי למה שנצפה מעובד שהוא לא בכיר וחסר קשרים עם ספקים.

פס"ד קובע שהם גזלו את הספק העיקרי בחוסר תום לב והפרו את האמון, ולכן הגביל אותם לשנה.

שני ציטוטים חשובים מהפס"ד:

"יחסי עובד ומעביד הם יחסים קרובים ומתמשכים דורשים תום לב ונאמנות מוגברים. תום הלב הוא כזה בו כל צד לא רק דואג לאינטרסים של עצמו, אלא גם נמנע מלפגוע באינטרסים של זולתו…"

"תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל'סוס טרויאני' אשר בא בחצריו של מעסיקו  ויצא מהם ונתח בידו".